פסק-דין בתיק תא"מ 13011-03-10

מבוא :

1.           בפני תביעה שהוגשה ע"י התובעת הגב' נאווה בטיטו (להלן:"התובעת"), להשבת דמי תיווך שנגבו ממנה, לטענתה,  ביתר ולתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש.

2.           הנתבע הינו מתווך מקרקעין במקצועו. (להלן:"הנתבע").

3.           ביום 18.6.2008, חתמה התובעת על התחייבות לתשלום עמלה מוסכמת בעבור שירותי תיווך.

4.           כבר עתה יאמר כי אין מחלוקת כי התובעת רכשה את הדירה בתיווכו של הנתבע אשר הביא להתקשרות, בינה לבין כונס הנכסים למכירת הנכס עו"ד יוסף ברינט (להלן:"הכונס").

5.           המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה על גובה דמי התיווך אשר גבה הנתבע בגין שירותיו.

טענות התובעת:

6.           לטענת התובעת הנתבע לא פירט את הסכומים שיהיה עליה לשלם בגין שירותיי התיווך.

7.           לטענתה, היה עליה לשלם סך גלובלי של 300,000 ש"ח הכולל בחובו דמי תיווך, שכר טרחת עו"ד ורישום בטאבו.

8.           התובעת טוענת כי הנתבע ניצל את תמימותה, בין היתר בכך שהחתים אותה על הסכם שתנאיו חורגים מהמקובל, ועל כן היא זכאית לקבל את הכספים שנגבו ממנה ביתר ובנוסף פיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לה.

9.           מעבר לכך, טוענת התובעת כי הנתבע החתים אותה על מסמכים רבים נוספים מבלי שהוסבר לה על מה היא חותמת.

10.       לטענת התובעת, היא לא ידעה כי דמי התיווך עומדים על סך של 18,000 ש"ח ואם הייתה יודעת היא לא הייתה מסכימה לכך.

11.        בסיכומיה טענה התובעת כי חלק מהמסמכים עליהם היא הוחתמה ע"י הנתבע, היו מסמכים משפטיים וכי הנתבע ביצע פעולות בעלות אופי משפטי האסורות עליו לפי החוק.

12.       טענה זו הייתה צריכה להטען בצורה ברורה ומפורשת כבר בכתב התביעה ומשלא עשתה כן איני מקבל את טענה זו כלפי הנתבע, שיש בה משום "הרחבת חזית".

טענות הנתבע:

13.       הנתבע טוען כי ביום ה- 18.6.2008 חתמה התובעת על הזמנה ספציפית לשירותי תיווך בה התחייבה, בכתב, לשלם אך את דמי תיווך מתוך ידיעה כי דמי התיווך עשויים להסתכם בסכומים גבוהים.

14.       לטענת הנתבע סוכם בין הצדדים כי התובעת תשלם עבור הדירה סך של 300,000 ש"ח, הכוללים דמי תיווך אך לא כוללים שכ"ט עו"ד והתובעת ידעה זאת.

15.       יתרה מזאת, התובעת ידעה כי היה והדירה תימכר במחיר מופחת מ - 300,000 ש"ח, הפרש הסכום בין מחיר הדירה לבין הסכום של 300,000 ש"ח יהווה תשלום בגין דמי תיווך.

16.       הנתבע טוען כי התובעת ידעה היטב על מה היא חותמת, שכן היא יודעת קרוא וכתוב.